בניהו על שבת ק״ה

1 'אָב' נְתַתִּיךָ לָאֻמּוֹת. 'בָּחוּר' נְתַתִּיךָ בָּאֻמּוֹת. נראה לי בס"ד, 'אָב' בתורה ובחכמה, 'בָּחוּר' זריז כבחור בעבודת הקודש. וכמו שאמרו בגמרא חולין טז. קרא זכותיה דאברהם קא משמע לן דכתיב 'וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ' בראשית כה, ג. ועוד נראה לי בס"ד, מה שאמר 'בָּחוּר' נְתַתִּיךָ בָּאֻמּוֹת והיינו כי אברהם אבינו עליו השלום זכה שנוסף לו אות ה' בשמו, והיא אות של התשובה שיש בה שני חורין, אחד קטן מלמעלה וא' גדול מלמטה, ולזה קראו 'בָּחוּר' ב' חור, אתה הוא בעל האות שיש בו ב' חור לקבל שבים בתשובה. או יובן, אשר למטה באות ה' זה נקרא פתח, אבל שלמעלה נקרא חור, ובו מסתייעא מילתא להכנס בו בעל תשובה, אבל מהגדול שלמטה לא מסתייעא מילתא, וכנזכר בגמרא מנחות כט: ובזה פירשתי בס"ד 'דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחֹר וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו' שיר השירים ה, ד כלומר שָׁלַח יָדוֹ לקבלני בתשובה, כי ימינו פשוטה לקבל שבים מִן הַחֹר שלמעלה, ולכך אסתייעא מילתא ששבתי וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו. ולזה אומר 'בָּחוּר' נְתַתִּיךָ בָּאֻמּוֹת, ב' של 'בָּחוּר' שימוש ועיקר התיבה היא 'חוּר', בחור רוצה לומר: באות ה"א שיש בה חור לקבל שבים נְתַתִּיךָ בָּאֻמּוֹת כי על ידך שבו רבים בתשובה. גם 'בָּחוּר' נְתַתִּיךָ בָּאֻמּוֹת, שהוליד בן למאה שנה כמו בָּחוּר, ולכן מטבע אברהם אעליו השלום זקן וזקנה מצד אחד בחור ובתולה מצד אחד בבא קמא צז: והנה אברהם אבינו עליו השלום היה מובחן ומנוסה בעשרה נסיונות, לכך זכה לתוארים אלו שהם ראשי תיבות מובחן, והם 'מֶלֶךְ וָתִיק בָּחוּר חָבִיב נֶאֱמָן'.

2 מִפְּנֵי שֶׁלֹּא בָּכָה וְהִתְאַבֵּל עַל אָדָם כָּשֵׁר. הא דנקיט 'כָּשֵׁר' ולא אמר 'צַדִּיק' נראה לי, כי צדיק גמור נחשב כעשרה צדיקים, וכמו שכתב מהרי"א. והצדיק נקרא 'בן' דכתיב 'הֳ' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה' תהלים ב, ז ואם כן צדיק גמור הוא כנגד עשרה 'בן' 52 שעולים מספר 'כָּשֵׁר' 520.

3 הַמְקָרֵעַ בְּגָדָיו בַּחֲמָתוֹ, וְהַמְשַׁבֵּר כֵּלָיו. נראה לי בס"ד, נקיט להו כסדר על דרך זו ואין צריך לומר זו והוא בְּגָדָיו כולל כמה מיני בגדים, דאפשר דיהיה בהם הפסד של עשרה זהובים או עשרים או יותר, כיון דבגדיו קאמר בסתם הא ודאי ימצא בגד ששוה עשרים זהובים, ואצטלית ששוה מאה מנה, אבל כֵּלִים אי אפשר שיבואו לידי הפסד רב כזה, כי כסף וזהב ושאר מתכות אין שייך בהם שבירה, ורק ימצא שבירה בכלי חרס וכלי זכוכית, ורחוק הדבר שיבא לידי הפסד גדול כמו שימצא בבגדים. ולכן נקיט בגדים תחילה, לומר לא מבעיא בגדים דאפשר שיבא לידי הפסד גדול, אלא אפילו שבירת כלים דלא ימצא בהם הפסד מרובה כבגדים, נמי חשיב כעובד עבודה זרה. ולא מבעיא שבירת כלים דעל כל פנים ימצא בזה הפסד ונזק, אלא אפילו פזור מעות דאין כאן הפסד כלל שיכול אחר כך הוא או אחרים לקבצם בשלימות.

4 כָּל הַמּוֹרִיד דְּמָעוֹת עַל אָדָם כָּשֵׁר. הא דלא אמר 'כָּל הַבּוֹכֶה' אלא אמר 'הַמּוֹרִיד' נראה בס"ד, כי יש אדם בוכה מעט, שהדמעה נקשרת בעיניו ואין בה שיעור שתרד על לחייו, ועל זו לא נאמר דבר זה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹפְרָן וּמַנִּיחָן בְּבֵית גְּנָזָיו, אלא זה נאמר על 'הַמּוֹרִיד דְּמָעוֹת' שיש בהם שיעור רב, שהם יורדין על לחייו לעיני הכל. ומה שאמר רָאוּי לְקָבְרוֹ בְּחַיָּיו רוצה לומר מיתה וקבורה כאחד, שתפול עליו מפולת בר מינן, והוי מיתה וקבורה כחדא, ומביא על זה שֶׁנִּתְגָּעַשׁ הָהָר שהיה זה ענין מפולת, שהיתה מיתה וקבורה כחדא.

5 יָמִים הֶאֱרִיכוּ, שָׁנִים לֹא הֶאֱרִיכוּ. עיין מה שאמר רש"י ז"ל. וקשה, והלא רבי יוחנן קאמר להדיא אינו מאריך ימים ולא אמר אינו מאריך שנים? ונראה לי בס"ד, בלשון המקרא יָמִים קאי על בלוי שנים בטוב, וְשָׁנִים קאי על רבוי שנים במספר, אך בלשון חכמים 'אֲרִיכוּת יָמִים' קאי על רבוי שנים במספר, כי לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד.